פסק-דין בתיק עת"מ 18787-07-12

הקדמה :

העותרים, בעל ואישה המתגוררים בבאר-שבע, הם הבעלים של שש חנויות בשוק העירוני בטבריה, הרשומים בפנקסי העירייה כנכסים מס' 140003, 833100, 882801, 882802, 882803 ו- 882804 (להלן: "הנכסים") ואשר נרכשו בשנת 1979 על ידי העותר מס' 1 ואביה של העותרת מס' 2, שבהמשך הלך לעולמו והותיר את חלקו בנכסים לבתו, העותרת מס' 2.

העותרים צברו חוב כספי לעיריית טבריה (להלן: "העירייה") בסך כולל של 804,679.60 ש"ח, נכון ליום 20/9/12, בגין מיסי עירייה (ארנונה, מים וביוב) שלא שולמו החל מיום 1/1/94 ואילך, כמפורט בתדפיס אשר צורף כנספח מס' 1 לתגובת העירייה לעתירה המנהלית.

במסגרת עתירתם, מבקשים העותרים להורות כי חיובי הארנונה הרשומים על שמם בעירייה בגין השנים 1979 עד 2005 עבור הנכסים המפורטים לעיל הם בטלים; להורות על ביטול ריבית או קנסות שנצברו בגין נכסים אלה; להורות על ביטול כל הליכי גביה נגדם בגין החובות הרשומים בעירייה בקשר עם אותם נכסים; וכן להורות לעירייה למסור לידיהם מידע ביחס לנכסים אלה והחיוב שהושת בגינם.

מהלך הדיון בעתירה וההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים :

העתירה בה עסקינן הוגשה לבית המשפט ביום 10/7/12. בד בבד, הגיש העותר מס' 1 בקשה לביטול העיקולים שהטילה העירייה על חשבונותיו בבנק מזרחי ובבנק מסד. בקשה זו לביטול העיקולים, לצד העתירה העיקרית, נקבעו לדיון לפניי.

במהלך הדיון הראשון שנערך לפניי ביום 28/10/12 ביקשו הצדדים שהות על מנת לנסות לבוא בדברים לצורך סיום התיק בפשרה.

כעבור כחודשיים, הודיע ב"כ העירייה כי לא עלה בידי הצדדים להגיע להסדר וביקש כי ההליכים בתיק יימשכו כסדרם.

בישיבה שהתנהלה לפניי ביום 16/1/13 ביקשו הצדדים לקיים ישיבה נוספת, לאחר ששמעו את הערות בית המשפט, ונקבע דיון נוסף ואחרון בעתירה ליום 28/1/13.

בישיבה אחרונה זו ניתנה הצעת בית המשפט לפשרה והצדדים נתבקשו להודיע, תוך 30 יום, אם הם מסכימים להצעה זו, ולחילופין, אם הם מסכימים כי פסק הדין בעתירה יינתן על דרך הפשרה, על סמך החומר המצוי בתיק בית המשפט וסיכומי הצדדים.

בתאריך 7/3/13 קוימה לפניי ישיבת תזכורת, למעקב על אודות ההתפתחויות במגעים בין הצדדים. במועד זה התייצב לדיון ב"כ העירייה ומסר כי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית שלפיה בית המשפט ייתן פסק דין מנומק על סמך טיעון כתוב, ללא צורך בדיונים נוספים. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית.

טענות העותרים :

העותרים טוענים כי מאז רכישת הנכסים בשנת 1979 ועד היום, לא נעשה בנכסים כל שימוש, ולפיכך, לא ניתן לקבוע לגביהם חיוב בקטגוריית מסחר "אזור ב'", אלא לכל היותר חיוב לפי הסיווג המינימלי הקיים. לשיטתם, הנכסים אף אינם ראויים לשימוש משך למעלה מ- 30 שנה.

העותרים מוסיפים וטוענים כי מאז רכישת הנכסים ועד היום לא ננקטו נגדם, למיטב ידיעתם, הליכי גבייה כלשהם, ולא נפתחו נגדם הליכים משפטיים כלשהם בקשר עם חובם לעירייה. בתוך כך טוענים העותרים כי לא קיבלו הודעות שומה או דרישה לשלם ארנונה בגין נכס כלשהו.

העותרים טוענים כי בנסיבות אלה חלה התיישנות על כל חובותיהם לעירייה עד 7 שנים אחורה. על פי הנטען, בהתנהלותה, ויתרה העירייה על חובות הארנונה שהצטברו בתקופה זו. לפיכך טוענים העותרים כי יש להיעתר לעתירתם מפני שחוב הארנונה התיישן ולנוכח השיהוי מצד העירייה.

לטענת העותרים, הם אינם יודעים מהו גובה התשלום החודשי אותו נדרשו לשלם בגין ארנונה עבור כלל הנכסים, מה סכום החיוב עבור כל נכס ונכס, לפי איזה שטח נעשה חישוב החוב ועל פי איזה סיווג. בסיכומיהם טוענים העותרים בנקודה זו כי חישוב החוב נעשה לפי שטח גדול יותר מהשטח האמיתי של הנכסים. עוד מוסיפים העותרים כי אין לחייבם בתוספת הצמדה וריבית.

על פי הנטען, העירייה החליטה בשנת 2004, על דעת עצמה, למחוק את כל הריביות והקנסות על החוב, וכן החליטה להעניק לעותרים הנחה בשיעור של 50% על כל חובות העבר, עליהם חלה התיישנות.

בנוסף טוענים העותרים כי העירייה ביצעה עבודות בהיקף גדול בסמוך למקום הימצאותם של הנכסים, בתקופות שונות ולפרקי זמן ממושכים, ותוך כדי כך גרמה נזקים לנכסים והביאה לכך שלא ניתן לעשות בהם עוד שימוש.

עוד טוענים העותרים כי העירייה סיפחה את השירותים הצמודים לנכסים אלה לעצמה, שלא כדין, ומשתמשת בהם כשירותים ציבוריים.